החלטה בתיק בר"ע 2020/06

זוהי בקשת רשות על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ברקלי) מיום 18.12.2005, בגדרה נדחתה בקשה למחיקת התביעה ולביטול צו מניעה הזמני.

וכך השתלשלו הדברים: בין המבקש 1, מנהל עזבון המנוח מוחמד עיד, לבין המשיב 2 נחתם הסכם למכירת הזכויות בנכס המצוי ברחוב הכותל 12 ברובע היהודי בירושלים ("הנכס"). המשיב 2 העביר למבקש זה שני תשלומים מבין שלושת התשלומים שנקבעו בהסכם המכר. את התשלום השלישי והאחרון היה על המשיב 2 להעביר שלושה ימים ממועד קבלת אישור בית המשפט לעסקת המכר. ואולם, בטרם העברת תשלום זה, פנה המשיב 2 למבקשים וביקש לבטל את הסכם המכר, בטענה שלא השיג את אישור הרשות הפלסטינית להסכם. המבקשים פנו לבית המשפט וביקשו לבטל את המכר בעקבות הטענות שהעלה המשיב 2, וכן בשל כך שבני המשפחה והנהנים בעזבון התנגדו לעסקה עם המשיב 2.

רצונם ההדדי של שני הצדדים בביטול העסקה נתקל במכשול, שכן הסתבר כי מעורב בה גורם נוסף. לפי הטענה, המשיב 2 פעל כשלוח מטעם המשיבה 1 ומשיבה זו מעוניינת להשלים את ביצוע העסקה. בשל כך, הגישה המשיבה 1 תביעה לבית משפט השלום, בה הועלו טענותיה בדבר השליחות. בגדרה של תביעה זו ניתן צו מניעה זמני, המונע עשיית כל עסקה או שינוי החזקה בנכס, עד לסיום בירור הטענות בתביעת המשיבה 1.

בית המשפט קמא דחה את בקשת המבקשים לבטל את צו המניעה הזמני ולמחוק את התביעה. הוא קבע, כי המשיבה 1 לא הוכיחה כדין את טענותיה כי היא מאוגדת בארה"ב וכי יש לה שלוחה בישראל. למרות זאת, וכדי להימנע מהסעד הדרסטי של מחיקה על הסף בשל העדר אישיות משפטית מוכחת למשיבה 1, איפשר בית המשפט קמא למשיבה זו להמציא לבית המשפט אישורים המאמתים כדין את התאגדותה בתוך 30 ימים, וקבע שאם לא תעשה כן תמחק התביעה. לעניין צו המניעה הזמני קבע בית המשפט קמא, כי בשלב הזה של הדיון, לא הוכיחו המבקשים כי לא ידעו ולא יכולים היו לדעת כי המשיב 2 היה שלוח של המשיבה 1 וכי אילו היו יודעים זאת, לא היה נחתם ההסכם מלכתחילה. קביעה זו נסמכה, בין היתר, על מסמכים מהם עולה לכאורה, כי נתבע מס' 3, בנו של המנוח, חתם על הסכם למכירת הנכס למשיבה 1 בשנת 2002, אך בסופו של דבר לא יצאה העסקה אל הפועל. משכך, יתכן וזהות הקונה הייתה ידועה  למבקשים בעת החתימה על הסכם המכר. במצב דברים זה, לא קמה למבקשים עילה לבטל את העסקה בטענת הטעיה בשל השליחות הנסתרת. כן נקבע, כי יש יריבות בין המבקשים למשיבה 1, מכיוון שאם אכן חרג המשיב 2 מהרשאתו עת ביטל את העסקה עם המבקשים, זכאית המשיבה 1 לבטל את הביטול ולעמוד על קיום העסקה.

מכאן בקשת רשות הערעור. במוקד הבקשה ניצבת הטענה כי המבקשים לא ידעו ולא יכולים היו לדעת, כי משיב 2 פועל בשליחות המשיבה 1, וכי אם היו יודעים זאת, היו נמנעים מביצוע העסקה. המבקשים טוענים גם, כי העסקה עם המשיב 2 הייתה כפופה לאישור בית המשפט, וכיוון שאישור זה לא ניתן, פתוחה בפניהם הדרך לבקש את ביטולה.  

ביום 19.2.06 קבעתי כי הבקשה מצריכה תשובה, ובהתאם לכך הגישו המשיבים תשובותיהם.

המשיבה 1 טענה כי היא צירפה את מסמכי התאגדותה, כאמור בהחלטת בית המשפט קמא. המשיבה 1 טענה גם כי המבקשים מעלים טענות כנגד קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, וכי אינם טוענים דבר לעניין סיכויי התביעה או מאזן הנוחות. לטענת המשיבה 1, למבקשים לא יגרם כל נזק אם יוותר צו המניעה הזמני בעינו. לעומת זאת, למשיבה 1 יגרם נזק בלתי הפיך אם צו המניעה יוסר, הנכס יימכר לצד שלישי, ובדיעבד ייקבע על-ידי בית המשפט כי למשיבה 1 הייתה זכות לעמוד על קיום ההסכם. בנוסף נטען, כי אלמלא התנגדותם של המבקשים, היה ניתן אישור בית המשפט להסכם המכר, ועל כן היעדרו של האישור אינו יכול להוות טעם למתן רשות ערעור.

המשיב 3 הודיע כי הוא מצטרף לטיעוני המבקשים בבקשת רשות הערעור.

דין הבקשה להידחות.

בית המשפט קמא החליט ליתן למשיבה 1 אורכה לשם הוכחת היותה אישיות משפטית הכשרה לתבוע ולהיתבע. ההלכה מורה, כי כאשר מדובר בשיקול דעת בענייני סדרי-דין לא תטה ערכאת הערעור להתערב בדבר, כל אימת שלא עלול להיגרם עיוות דין. כך הם פני הדברים בכל הנוגע לשיקול דעתה של ערכאה דיונית, להתוות את ניהול הדיון לפניה. בנסיבות שכאלו, יתערב בית המשפט שלערעור רק במקרים "שבהם אופן ניהול הדיון פוגע בזכויותיו של אחד הצדדים, או פוגם ממשית ביעילות בירור הסכסוך" (רע"א 2144/99 צווינגבוים נ' ארד בע"מ, תק-על 99(3), 1068). החלטת בית המשפט קמא ליתן למשיבה 1 אורכה להשלמת החסר מקדמת את יעילות בירור הסכסוך, ולפיכך אין מקום להתערב בה.

לא מצאתי כי יש מקום להתערב גם ביתר קביעותיו של בית המשפט קמא. "השאלה אם להעניק סעד של צו-מניעה זמני מסורה כרגיל וכמקובל לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית ואין להפריע לזו במלאכתה על ידי שמיעת ערעור ברשות אלא בנסיבות יוצאות דופן" (ראו: רע"א 7690/95 לאופר נכסים בע"מ נ' ועדת המכרזים, תק-על 96 (2) 575; רע"א 1045/98 ארמון ההגמון נ' מועין ח'ורי, תק-על 98(2) 41). בית המשפט שלערעור יתערב בהחלטות הנוגעות לסעדים זמניים, שבשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, רק אם שוכנע כי קיים "צידוק מיוחד" לכך. עניינם של המבקשים אינו מצדיק סטייה מכלל זה, ואין מקום להתערב בממצאים העובדתיים הלכאוריים אליהם הגיע בית המשפט קמא והמעוגנים בחומר הראיות. די בהם כדי לבסס את צו המניעה, וזאת חרף המחלוקות בין בעלי הדין באשר לשאלה האם ידעו המבקשים כי המשיבה 1 היא העומדת מאחורי המשיב 2 בעת חתימת הסכם המכר. שאלה זו תתלבן ותוכרע בגדרו של ההליך העיקרי, על סמך הראיות שישמעו.

תכליתו של צו המניעה הזמני היא לשמור, כל עוד תלויה ועומדת בבית המשפט תובענה בנדון, על מצב דברים כפי שהוא קיים בעת הגשתה. ברי, כי אם בסופו של דבר יקבל בית המשפט את טענותיה של המשיבה 1 באשר לתוקפו של הסכם המכר, האפשרות להשיב את המצב לקדמותו, אם לא יינתן צו המניעה והנכס יימכר צד שלישי, לא תהא אפשרות ריאלית.

התוצאה היא שהבקשה נדחית. אין צו להוצאות. עם סיום הדיון בפניו, יביא בית המשפט קמא בחשבון ההוצאות גם הליך זה.

ניתנה היום י"ג בניסן, תשס"ו (11 באפריל 2006) בהיעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: